החלטה בתיק רע"א 3151/04

           בית המשפט המחוזי דחה בקשה של המבקשת לקבל את ערעורה על הסף.  בבקשת רשות הערעור שלפניי מעלה המבקשת שתי השגות עיקריות ביחס להחלטה האמורה. טענתה הראשונה הינה כי לאור ההסדר הדיוני בין בעלי הדין, אשר אף קיבל תוקף של החלטה, היה על בית משפט קמא להתעלם מן הטענות העובדתיות אשר נזכרו לראשונה בסיכומי המשיב. תחת זאת, היה עליו להכריע בבקשה על סמך התשתית העובדתית אשר פורטה בנימוקי הערעור שהגישה. תשתית עובדתית זו חייבה, כך לשיטתה, את קבלת הבקשה. אכן, לא היה מקום לכלול טענות עובדתיות חדשות במסגרת סיכומיו של המשיב, בפרט לאור העובדה שבמסגרת ההסדר הדיוני הוסכם כי אין מחלוקת עובדתית בין בעלי הדין. יש ממש בטענת המבקשת לפיה בית המשפט המחוזי סטה מן ההסדר הדיוני אשר הושג בין הצדדים. עם זאת, על פי פסיקתו של בית משפט זה רשאית הערכאה הדיונית להתיר, במקרים מסוימים, חריגה מהסדר דיוני (ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171). ברי, כי העובדות אשר הובאו בסיכומיו של המשיב נדרשו לשם הכרעה במחלוקת שבין בעלי הדין. בבקשה שלפניי אף לא העלתה המבקשת טענה כלשהי כנגד נכונותן של העובדות הנזכרות. בנסיבות האמורות, איני רואה מקום ליתן רשות ערעור לעניין החריגה מן ההסדר הדיוני. הטענה השנייה של המבקשת נוגעת למועד אשר ממנו יש למנות את התקופה הנזכרת בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה (כנוסחו במועד הרלוונטי). אף טענה זו, אם תתקבל, עשויה להביא לסיומו של ההליך בשלב מקדמי. הכלל הוא, בכפוף לחריגים, כי ראוי שההליך יתנהל עד תומו. המקרה דנא אינו מצדיק סטייה מכלל זה, בין היתר מכיוון שאין לומר כי זכייתה של המבקשת ביחס לטענה האמורה הינה וודאית או אף קרובה לכך, וכן מאחר שייתכן כי בסופו של ההליך בערכאה הדיונית תזכה המבקשת.

           הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 

           ניתנה היום, כ"ה באייר תשס"ד (16.5.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: